<h1>סמ"ק סימן רנ"ד</h1>
<h2>דף יג:</h2>
שלא לתת מום בבכור דכתיב (ויקרא כ"ב) כל מום לא יהיה בו, ואסור לגרום לו (כל פסולי המוקדשין דף ל"ג) כגון להביא דבילה או ביצה ונותן לו על האוזן או לומר לגוי שיטיל בו מום, ואם גרם לא ישחט עד שיפול בו מום אחר, ובכור שאחזו דם (שם כרבי שמעון) מקיזין לו דם ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום, ושלא יהא פסיק רישיה ומותר להטיל מום (עכו"ם דף י"ג) בבעל מום, ושלש' הדיוטות מתירין את הבכור במו' הניכר (ואיזהו מומין קבועין בכורות ל"ח ומ"א) במקום שאין מומחה.
